עומדת אמא בשדה התעופה,
ליד הבידוק הבטחוני,
הבנות שלה עוברות והיא נשארת לבד ליד המדרגות הנעות.
מתייפחת בבכי שיש בו הכל
סוף
והתחלה
וחופש
והיא לא מאמינה
שהרגע הזה קורה בתוך שגרת השדה
ואיש הביטחון מסמן לה עם היד
שהיא צריכה לעזוב מיד.
סניור,
אולי אחרי שנה שלמה היא צריכה עוד קצת זמן
ואין לה מושג
איך עושים את זה בבת אחת.
ואיזה מזל שיש להן 3 טיסות, קונקשיין והמתנות,
היא תחצה את העיר דרך הרבה מאוד דמעות
ותעביר את הזמן בפגישה אחת וכמה שיחות
ובגסט האוס ישאלו אותה, נו, הן כבר טסו, הבנות?
והיא תרוויח עוד יום יומיים
ככה, אמא במסע עם שלוש מתבגרות
שעושות הביתה את דרכן,
מצויידות בכל הטוב והאהבה שבעולם.
****עדכון****
אחרי 36 שעות בדרך הזויה, מלאה בכל המכשולים האפשריים, הן עשו את זה כמו גדולות!!
והן ברגעים אלה מחובקות בידיים של אבא שלהן, בביתו שמול הים התיכון.