הגענו בחשכה אחרי מסע אוטובוסים ארוך,
מחכות שעתיים למרק הטעים שמפשיר לנו קצת את האיברים ובעיקר את שרירי הצחוק בפנים,
עולות לחדר האירוח בקומה מעל וננעצות מתחת לערימת השמיכות הכבדות אל המיטה, כמובן בזוגות, בלי יכולת לשנות תנוחה כל הלילה.
כל זה כדי להתעורר בבוקר לדבר הקפוא והאדיר הזה!
אאוזנגטה (Ausangate).
יש עוצמות שבאמת אי אפשר לתאר.
השמש יצאה וחיממה.
ההר (רכס הרים) קיבל אותנו בברכה אל תוך חמוקיו, עד ללגונות המכושפות שלו, דרכן האמת נשקפת צלולה וחדה, את אחת מאיתנו הסוס העיף במפתיע אל האדמה (היא שרדה ללא פגע כדי לכתוב לכם את הפוסט הזה), האחרת התהלכה שיכורה מחוסרת חמצן, והשתים האחרות לא הפסיקו לפנטז על הים.
את החוויה המטריפה הזו עכלתי (ואחר כך גם הקאתי) במהלך יממה שלמה של חום גבוה, מרותקת למיטה ויצאתי ממנה קצת כמו חדשה!
אאוזנגטה,ההיית או היה זה חלום (בלהות)?
תלוי את מי שואלים.
אני חוזרת לשם (בלעדיהן) בקרוב!
הגעה לשבע הלגונות באאוזנגטה Ausangate
האאוזנגטה הוא אחד ההרים (Apus) המקודשים בהרי האנדים. הפסגות האדירות שלו מתנשאות לגובה של כ- 6000 מ' ולמרגלותיו חיות קהילות קטנות העוסקות בגידול תפוחי אדמה, גידול אלפקות ולאמות, תוויית צמר, אריגה של פונצ'וס מרהיבים ותיירות. אנחנו התארחנו אצל משפחה מקסימה באחת מהקהילות המקומיות שנקראת פקצ'נטה, טבלנו בבריכות המקומיות Aguas Termales Pacchanta ויצאנו לטיול סוסים אל שבע הלגונות המרהיבות.
כדי להגיע לפקצ'נטה, לקחנו קולקטיבו מהעמק אל קוסקו. מהטרמינל של קוסקו ביקשנו לעלות על האוטובוס הנוסע לאוקונגטה Ocongate וירדנו קצת אחרי בעיירה טינקי Tinki, נסיעה של כ 5 שעות. בטינקי המארח שלנו אאוסביו (Eusebio + 51973139216) חיכה לנו ונסענו יחד כחצי שעה נסיעה פנימה אל הקהילה. סגרנו איתו את כל הפרטים מראש, ביקשנו לינה, אוכל וטיול ללגונות.
תתלבשו טוב 🙂