מיגל אנחל רץ בצעדים קטנים ומהירים בשביל הצר, מדי פעם סובב אלינו מבט לוודא שאנחנו במסלול הנכון. לפתע סטה מהשביל וטיפס על המצוק התלול, הסתתר מאחורי סלע גדול וכשהגענו אליו, יצא מאחוריו וקרא בצהלה, כשראה שהצליח להפתיע אותנו צחק בצחוקו המתוק והמתגלגל, חזר בקפיצה גדולה אל השביל והמשיך לדהור.
צעדתי במעלה השביל בקצב איטי, נעצרת מדי פעם להסדיר נשימה ולמלא ריאותיי באוויר הנקי והדליל, מרימה ראש אל הנוף המשתנה.
הפסגה המושלגת התגלתה מבעד לעננים הסמיכים שהתיישבו על רכס ההרים, העמק הקטן נפרש לפנינו, כשטיח טלאים בגווני חום וירוק בו משובצים השדות, החצרות, חלקות רעיית הבר, טרסות חקלאיות, מקבצים של גגות ופה ושם נקודות אדומות ולבנות, שתי נשים כפריות בחצאיות המסורתיות, עטויות פונצ'ו צבעוני ומגדל פרחים על הראש, כמה כבשים, שתי אלפקות, תרנגולים, חמורים ועוד.
מרימה את המבט קדימה ורואה את החבורה כולה: תמרה, דניאל, יערה, ייני ומיגל אנחל, יושבים צמודים בנקודת תצפית מרהיבה, ברגע אחד של הרהור לב ושתיקה, העיניים של כולן נישאות אל הנוף, מתבוננות בפליאה באותה תמונה חיה.
בהדרגה חזר הפטפוט וקריאות הצהלה, ייני ומיגל אנחל קטפו לכולנו חמציצים מקומיים, הם קראו בהתלהבות ליערה שתעזור להם לחלץ שורש מהאדמה, מזה מכינים משקה בארוחת הבוקר, הסבירו. כשירדנו ברך חזרה הן נעצרו לצד פלג מים קטן לשטוף את השורש מאדמה, מיגל אנחל שלף עפיפון שהחביא מאחורי שיח בדרך הלוך, והחל לחוג סביב עצמו ולצהול למראה הזנב הצבעוני שרודף אחריו.
כשחזרנו לביתם פגשנו את סנטוס וחוסטינה שהיו עסוקים בהכנות האחרונות לארוחת הערב, התקבצנו כולנו במטבח ליד האש, עם סיר המרק ותפוחי האדמה.
בזמן שקשקשתי עם חוסטינה והזנתי את האש, הבנות לימדו את ייני ומיגל אנחל משחק קלפים משעשע, תמרי הסבירה בספרדית, הם מיד קלטו את החוקים ותוך רגעים נשמעו צעקות Otra vez! Otra vez! (עוד פעם!).
סנטוס ואני ערכנו את השולחן בחדר האוכל הסמוך, הוא העביר לי דרך החלון הקטן המחבר בינו לבין המטבח את כלי האוכל ואני סידרתי על האריג היפיפה שכיסה את השולחן המאורך. כולם הצטרפו והתיישבנו יחד סביב השולחן, התפתחה שיחה נעימה, סנטוס סיפר לי על המסעות למצ'ו פיצ'ו, בהם היה בתפקיד הטבח, הראה לי תמונות של קבוצות שליווה ושל מאכלים שבישל לכולם. כבר יותר משנה אין מסעות, הם עובדים בכפר, משפצים את הדרכים, בונים בתים ומארחים את מעט התיירים שמגיעים. הם שאלו הרבה שאלות על המסע שלנו, על אבא שנמצא בארץ ועוד ועוד.
המרק היה טעים כל כך, הם סיפרו לנו בגאווה שכל הירקות, הפול והאפונה – גדלים כאן, גם תפוחי האדמה הסגלגלים שנשנשנו בהנאה. היה להם טעם מופלא!
אחרי ארוחת הערב כולנו היינו עייפות כל כך, תחת השמיכות הכבדות במיטות הנעימות שקענו מהר מאוד לשינה מתוקה וכשהתעוררתי, בחלון מולי, הרכס המושלג בהק באור השמש העולה.
