ורה קורז, ההפתעה של המסע.
מחוץ למסלול ההמלצות שקיבלנו, אל תוך הלב של האנשים וליבה של האדמה.
רגע לפני שעזבתי את צ'קוואה והשארתי את הבנות עם מאיר, בדרכי להרי וואחקה, ניגש אליי אוסקר, אחד הנגנים מהחבורה המשמחת ההיא, שהיו הפסקול בחוף האגדי, והציע לי לקנות דיסק שלהם, נתתי לו בשמחה 150 פזו, איזה כיף יהיה יום אחד, לשמוע את המוזיקה שלהם ביום שבת בבוקר בבית שלנו בגליל…!
החלפנו גם טלפונים וכמה מילים."בינואר אנחנו חוזרים לורה קרוז, אם אתן מגיעות לאזור, תבואו לבקר אותנו באשראם." הוא אמר.
אנחנו מאז נדדנו לא מעט ברחבי וואחקה ויום אחד כשהעיר התחילה לסגור עליי והסתכלתי על המפה – ראיתי שורה קרוז לא ממש רחוקה. וואטסאפ לאוסקר, זוכר את ההזמנה? מה אתה אומר? בואו! הוא אמר. תגיעו לוואטוסקו ומשם יחכה לכם נהג.
לא שאלתי הרבה שאלות, התנדבות? תשלום? חדר? וויפי? מזג אויר… כל הדברים האלה שאני מבררת לפני מקום חדש. משהו בהזמנה הרגיש לי הרבה יותר חזק מכל הפרטים הטכניים האלה. התחלנו להתגלגל לכיוון. מזל שהבנות שלי סומכות עליי ועל תחושות הבטן שלי. הן לא שאלו הרבה שאלות.
שבועיים ב Ashram del Bosque de Niebla
יקיצה ב 5:00, 5:30 הקמין בסטודיו כבר דולק,
מדיטציה חצי שעה ואח"כ תרגול יוגה
7:30-8:00 מתחילים להכין יחד את ארוחת הבוקר, הכל מסקרץ'! מהפרודקטים הכי בסיסיים ומזינים.
רוצים שוקו? אין בעיה, משרים שקדים בערב, למחרת טוחנים, סוחטים, מסננים, מבשלים על הפלנצ'ה לאט לאט עם קקאו משובח ותבלינים.
בדרך כלל ארבעה מאיתנו על הבישול עצמו והשאר מסביב, עורכים שולחן, קוטפים עלים מהגינה, מביאים ביצים מהלול, מרוקנים את הזבל לקומפוסט. הכל יחד, בהקשבה למה שמתחשק ומה שצריך.
אחרי ארוחת הבוקר עבדנו בגינות, בחממות, עם התרנגולות ולקראת 14:00 התחילו ההכנות לארוחה השנייה והאחרונה.
אחר הצהריים הוא זמן לטיול ביער, טבילה בנהר, מוזיקה, הולכים לישון מוקדם.
בהדרגה הגוף התחיל להסתגל לסדר יום המופלא הזה ותוך ימים ספורים כבר הרגשנו כולנו איך הגוף צוהל משמחה!
באחת מארוחות הבוקר הצעתי להעביר שיעורי אימפרוביזציה בתנועה, מיד קפצו על הרעיון! זה היה הכי טבעי למקום, לאנשים, לאווירה. לא לימדתי שום דבר, יצרתי מסגרת והחקירה המשותפת קרתה מעצמה. הכי מרגש היה לראות את הבנות יוצאות משיעור שלי, מחויכות, ואי, אמא, את כל כך טובה!!
כל השבועיים מטריפים האלה היו במוד של משחקיות, יוזמה וחדווה: חוקרים ומתנסים עם הכנת האוכל, משתפים מתכונים, מנביטים, מערבבים, אופים, משחקים 'מחבואים' ביער הבמבוקים, מנגנים, שרים, צוחקים. כמו שהחיים נועדו להיות!
יערה למדה להכין טורטיות כמו מאמא מקסיקנית אמתית! נקראה לפלנצ'ה כל פעם שהיה צריך, האנגלית והספרדית שלה השתפרו פלאים בו זמנית. איך כל פעם מחדש היא כובשת לבבות, מתחברת בקלות, מתקשרת, מצחיקה, מלאת ביטחון.
באחד הימים כששאלתי אם יש טמזקל בסביבה, נטליה הקולומביאנית התקשרה לבעלי החווה השכנה, למחרת כבר הוזמנו לביקור, שתינו כוס תה של הכרות, משפחה מדהימה, היתה שם התאהבות מהרגע הראשון, והם מיד הכריזו, שבוע הבא טמזקל למשפחת האשראם כולה.
אלחנדרו הנחה את הטקס במסורת הוואחקנית, ממנה הוא בא, קונצ'ה שרה לנו מהמסורת האנדלוסית, אוסקר וולריה שרו בצרפתית, צ'ארלס הקנדי שר שיר מקסיקני ידוע בספרדית, נטליה הביאה כמה שירים מקולומביה ואנחנו שרנו בעברית, חלקנו שיתופי לב וברכות, קפצנו יחד לבריכה הטבעית הקרה וקינחנו, עטופים בסוודרים וחיוכים, במשקה מקסיקני חם ומטריף חושים שעשוי מתירס, קקאו ותבלינים.
היער הזה, bosque del niebla, היה פעם שטח מרעה חשוף ועצוב, מאז שהאדמה נרכשה והמרעה לא מגיע, לפני 15 שנה, הטבע עשה את שלו ויער עצום הצמיח את עצמו כמעט לבד. על השטח העצום יושבות 12 משפחות, שמהוות יחד קהילה קטנה של אנשים שנמצאים כאן כדי לטפח, לגדל, לחיות בהרמוניה עם האדמה ולחלוק את הידע עם אנשים שבאים לבקר. הפרויקט הזה עשה גלים ופגשנו מאוחר יותר אנשים ברחבי ורה קרוז שלמדו מהמודל המוצלח הזה ויזמו פרויקטים דומים ברחבי המדינה.
מעל יער הערפל נישא פיקו דה אוריסבה, ההר המושלג כל השנה, חוצה אותו נהר נקי ומרשים ויש כמה נביעות מהן מגיעים מי השתיה. כל החשמל כמובן סולארי, שירותי קומפוסט והמבנים עשויים עץ מקומי (על כל עץ שנכרת שותלים עשרות בתמורה!) או מהבמבוק שהם מגדלים בעצמם.
בערים הקרובות (Huatusco, Coatepec) יש שוק איכרים בו אחת לשבוע נפגשים כל בעלי החוות, המגדלים והיצרנים ומוכרים את מרכולתם: חגיגה של טבע ויצירתיות מרהיבה!
שאלתי את כל אחת מהבנות: מה היה לך הכי משמעותי באשראם, למה אהבת שם כל כך?
דניאל אמרה: השגרה הזו של התעוררות כל בוקר מוקדם ולהתחיל את היום במדיטציה ותנועה, חיבור לגוף שלי, לעצמי, הגוף מרגיש כל כך בריא וחזק… וגם החיבור לאנשים, לבשל יחד, לאכול יחד, לדבר שעות, והחיבור לטבע, לעבוד בגינה ואח"כ לאכול ממנה, לטייל ביער, לשתות מהנהר. זו היתה תקופה מושלמת!
יערה סיפרה: הקשר עם האנשים, שמחת החיים הכפרית הזאת, המראה של המקום השמח, הירוק, הפרחים. למדתי המון מאוסקר וולריה ונטליה, למדתי מהם לדבר אנגלית, למדתי שלא צריך להתבייש כשצריך עזרה, למדתי שאפשר לבשל מאכלים טעימים מכל דבר שיש בבית וגם שאפשר להוסיף קישוא לעוגה. למדתי שלא צריך כל כך הרבה כדי לחיות בכיף. היתה שם המון עזרה ודאגה אחד לשני ואהבתי שכולם ביחד.
ותמר… תמר חייכה כמי שלא מוצאת מילים לתאר, בתכלס, מי צריך מילים כשיש בלב אהבה חדשה
מבחינתי, הן אמרו הכל,המשמעותי ביותר עבורי היה לראות כמה פשוט ומופלא כשכל אחת חופשיה להביא את המתנות שלה למרחב המשותף, את החכמה, ההומור, השנינות, הכישרונות, הידע והניסיון ואיך ביחד, באווירה סבלנית, אכפתית וטובה, נוצר מארג אנושי מופלא, נוצרת משפחה קטנה.
