היום אחר הצהריים הגענו לוואחקה סיטי, התמקמנו בגסט האוס המתוק, אכלנו במסעדה ליד, עשינו קניות של מצרכי מזון וכשסידרנו אותם במדף במטבח המשותף, נקלענו, דניאל ואני, לשיחה מרתקת עם המטיילת הגרמניה והזוג הקנדי-צרפתי, התמוגגתי מהאנגלית של דניאל שמתחילה לזרום בביטחון (איזה פלא! זה קורה ככה, פתאום).
שמתי את המקינטה על האש, לצד התבשיל שלהם, וצללנו לשיתוף הסיפורים, על איך שהקורונה דחפה מאזורי הנוחות או שיבשה תוכניות, על היצירתיות, התעוזה ועל אלתור תוך כדי תנועה.
אני הספקתי לשתות את הקפה ככה בעמידה וכשהאוכל שלהם התחיל להתקרר, שלחנו אותם לאכול והסכמנו שאת השיחה אפשר להמשיך מחר.
שקענו בחדר כל אחת בענייניה, אחרי שבוע כמעט בלי תקשורת ומעט מאוד חשמל, היה לכולנו מה להשלים, יערה הכריזה שהיא חייבת לחזור לכושר, הורידה לעצמה אפליקציה של שיעורי התעמלות, חיברה שלושה שטיחונים קטנים על הרצפה ועשתה תרגילים. תמר ודניאל ראו יחד סדרה ואני שמתי לי מוזיקה באוזניות ואספתי את כל החומרים וההמלצות לטיול באזור.
עכשיו כשהבנות נרדמו, לוקחת לי רגע לעכל את המעבר החד, מהקרוב-קרוב לאדמה ואחת לשנייה, לעיר, לוויפי הזורם והקליטה המלאה. ושניה לפני שאני מתמסרת לצבעים העזים בשווקים, לרחובות התוססים, למלאכות, לכפרים ונותנת למתיקות העזה של השוקולד הוואחקני לשטוף לי את החושים, אני מתמוגגת עוד רגע אחד מהמתיקות העדינה והנדירה של האינטימיות המשפחתית שחווינו ביער.
שבוע של רגעים מופלאים בפשטותם, סנכרון הרמוני עם זריחת החמה ושקיעתה, מעברים בין חום היום וצינת הלילה, תשומת לב מופלאה לצריכת החשמל, לפרודוקטים של המזון, וכל השילובים האפשריים ביניהם כדי להשביע את הבטן ולענג את החך.
אינסופ יצירתיות, יצרנות ויצירה, תמרי סרגה חזיות בגד-ים, אני סרגתי מפיות מחוטי כותנה, דניאל מדי פעם גנבה לי מעגל או שניים, עד שהתחילה לסרוג כאלה בעצמה. יערה קראה המון, ציירה וגילתה התלהבות אדירה משמירה על האש, ומהכנת פנקייקים ופיתות על המחבת, המצאנו יחד קינוחים מפתיעים ממה שיש בבית.
באחד הימים היה מעונן והחשמל הסולארי נגמר ממש מוקדם, אז בישלתי מרק עם פנס ראש והעברנו שעתיים לאור נרות וקמין, כשתמרי מנגנת על היוקללי ואנחנו שרות איתה.
בערב אחר הן עשו לי ריאיון 'סיפורי לידות' (מדהים כמה סקרנות וכמה הן אוהבות לשאול עוד ועוד), וכך כל ערב התכנסנו והיחד זרם למקום חדש ומעניין.
אה, וחלומות! כמעט כל לילה התעוררתי עם חלום בסביבות 1:15 לפנות בוקר, רשמתי אותו, חזרתי לישון ובבוקר הגיע מסר מופלא!
דניאל, לעומת זאת, הגיעה ליער עם סיוט שחלמה כבר בסן חוסה דל פסיפיקו (אני טוענת שהאנרגיה במקום הזה מאוד לא טובה), הוא חזר בלילה הראשון ביער, ובלילה הבא שמתי לב שעם רדת החשיכה היא חשה חוסר נוחות, יצאנו לטיול והיא סיפרה לי בבכי את הסיוט החוזר ונשנה. חזרנו הביתה, הדלקתי את הקמין, כשנוצרו גחלים העברתי כמה מהן לקופלרייה הקטנה, עשיתי לה ולכולנו טיהור עמוק בקופל ומרווה, תמר ויערה השתתפו אתי במתן הברכות ובכוונה, עטפנו אותה בחיבוק כל כך גדול שהיא ישנה נפלא כל הלילה וכל הלילות שאחרי. הסיוט לא שב.
הבוקר התעוררנו במרץ רב וצחצחנו את הבית, פינינו את המצעים המשומשים והאשפה, קטפנו פרחים טריים, השארנו מפיות שסרגנו תחת האגרטלים וכשנעלתי אחרונה את הבית, כמעט קינאתי במתארחת הבאה 😀
אז השבוע הזה אולי לא יהיה ההיי-לייט שהבנות יזכרו וידברו עליו לאורך זמן, אבל בתוכי אני יודעת, ידיעה טובה ובטוחה, שהרבה מאוד זרעים של יחד ורוך וטוב נטמנו בלבבות שלהן… ואלה, ינבטו בזמנם.
כמה אהבה יש לי בלב עכשיו, והודיה.
יאללה, עכשיו אני מוכנה לעבור לדבר הבא.
וואחקה-סיטי, היר ווי קאם!
