"La Gratitud es el Primo Paso de la Grand Amor"
ההודיה – היא הצעד הראשון לחיים של אהבה גדולה, אמר סבא מרצו בדרמטיות רבה, כמי שהיה לו חשוב שנפנים את השיעור הזה.
הוא עצם את עיניו כמי שפוקח את עיני הלב והחל להודות.לארבעת רוחות השמים, לאש, למים, לרוח ולאמאדמה, הודה על מזון המשביע והמזין, לחקלאים שזרעו וגידלו, לגשם שהשקה, לקוצרים, לטוחנים למובילים ולסילוויאן אשתו היקרה ולידיה המבורכות שעמלו בחריצות רבה, הודה לאבות אבותיו על הידע, הרפואות והאהבה, לבני משפחתו ואנשי הכפר, לכל אחד מהיושבים במעגל, בציון הדרך הארוכה שעשה עד לכפר סחלה, הודה על בריאות גופו, על הלב הפועם ועוד ועוד… הודיה עמוקה ומלאת כוונה.
וברגע מסוים, הוא השתתק ואז החל לשלוח ברכות ואהבה במעגלים הולכים וגדלים, לבני משפחתו והשבט שלו, לאנשי הכפר, ולאנשי מקסיקו כולה, לחולים בבתי החולים בכל העולם, לרעבים, הבודדים, למסוגרים בבתיהם, ללבבות המפוחדים ועוד ועוד.
הדימוי שראיתי לנגד עיני היה של קערה גדולה שהולכת ומתמלאת בשפע וברכה, בכל פעם שאמר תודה, הקערה התמלאה עוד ועוד, עד שכבר לא היה מקום והברכה החלה להישפך ממנה החוצה במעגלים הולכים ומתרחבים.
אני חושבת שברגע הזה, כשקערת השפע הופיעה לנגד עיני, הבנתי את כוחה האדיר של ההודיה.
וכשראיתי את השפע נשפך ממנה, הבנתי מהי ה- Grand Amor, האהבה הגדולה.
כשסיים את הטקס שלו, העביר את רשות הדיבור למי שישב משמאלו וכך הלאה, כל יום ולפעמים פעמיים ביום. מצאתי את עצמי במעגלי ההודיה הראשונים חושבת על מה אני רוצה להודות היום עד שיגיע תורי במעגל, לאט לאט למדתי לשחרר את ההכנה מראש, פשוט לעצום עיניים ולהודות על כל מה שעולה לי באותו רגע, כל מה שהוא לא ברור מאליו, כל מה שיכל להיות אחרת, לכל הדברים השקופים, אלה שנולדתי אליהם ואף פעם לא חשבתי שהם מיוחדים. במקביל נהייתי מודעת לכל הפעמים שהחמצתי פנים למציאות על שלא קיבלתי מספיק וראיתי איך אין לכך יותר מקום.
הרשימה גדלה מיום ליום, הפעולה נהייתה נינוחה יותר מיום ליום, התחלתי ליהנות ממנה ולראות את קערה השפע שלי מתמלאת עוד ועוד, התחלתי להרגיש את האהבה הגדולה, זו שמגיעה ממה שיש, מהרצון לחלוק.
הלילה אקדיש את ההודיה שלי למתנותיה של שנת 2020