אחרי נסיעה של שש שעות בדרך עפר מתפתלת ויפהיפיה היורדת מהרי האנדים, דרך יער הגשם המיסטי והמעורפל, הגענו לעיירה Salvación de Manu, משם בעוד אוטובוס בדרך משובשת עד לכפר הילידים הקטן Shintuya. הבתים כאן פשוטים, גגות מסורתיים עשויים כפות דקלים, מכופפים ומונחים צמוד זה לצד זה, האנשים נראים שונה לגמרי ומדברים בשפה ילידת משלהם, עולם אחר.
יוהאן ואבא שלו, בן השבעים, מתקינים על סירת העץ הישנה את מנוע הפרופלו הקטן, מעמיסים את המריצה עם המוצ'ילות שלנו וקניות של מצרכי מזון, אנחנו יוצאים לשייט קצר של כמה דקות על נהר Rio Alto Madre de dios ומגיעים למעגן קטן. עולים במדרגות אבן טבעית מוסתרות היטב במעבה הג'ונגל אל הלודג' – צריף עם כמה חדרים פשוטים וסככת מטבח, זולה וערסלים.
300 מטרים משם, תחת צמרות עצים גבוהים, נמצאת בריכת המים החמים. המים מגיעים במסילות במבוק מאולתרות משני מקורות שונים, מהמעיינות החמים ומי הנהר ומעורבבים לכדי טמפרטורה מושלמת לטבילה בכל שעה בלילה וביום.
אחרי טבילה נפלאה וארוחת בוקר מאוחרת אנחנו יוצאים לטיול במעבה הג'ונגל. העושר מטורף, החושים מוצפים במראות, ריחות והתרחשויות. כל כמה צעדים אנחנו נעצרים ויוהאן מראה ומסביר לי את אחד ממיליוני המופעים של חגיגת החיים הפרועה שמרחשת כאן נון סטופ.
הוא נוגע בגזע עץ שנראה תמים לחלוטין, תוך רגע מגיעות עשרות נמלים טריטוריאליות ומכתרות במחאה את כף ידו הפולשת.
לצמח אחר קוראים: Mira me, pero no mi tocas (תסתכל עליי, אבל אל תיגע בי), אני מהססת, הוא מקדים אותי ונוגע נגיעה קלה, מיד העלים משני צידי השדרה מתקפלים מעלה כמו כנפי פרפר.
אנחנו פוגשים בדקל המהלך, שמצמיח שורשים חיצוניים המשמשים כמו רגליים, במהלך השנים העץ ממש זז במרחב. השורשים שלו קוצניים ושימשו בעבר כמגרדת ליוקה, תפוחי אדמה ושורשים אחרים.
קיני טרמיטים אדירים על העצים,
חיפושיות ענק,
פרפרים בכל הצבעים,
סוג מיוחד של נמלים שיודעות לסגור חתכים בגוף האדם,
שורשים עם צבע אדום עז שהמשרה שלהם עוזר לכאבי גב ופרקים,
קוף אחד מתנדנד ממש על הצמרת שמעלינו,
ומתחתינו מחילה גדולה של ארמדיל.
עוד אנחנו פוגשים את העץ המופלא שהשרף שלו מוכר כ'דם הדרקון', תרופת הפלא לפצעים וחתכים בעור.
גפן ההיואסקה מרביצה הופעה מרהיבה ומשתרגת באלגנטיות על עץ אחר.
גזע של עץ אדיר מימדים נראה לי כמו רגל של פיל, וסבך שרכי ענק ועלים עצומים עוטף אותנו מכל כיוון.
האדמה בוצית מהגשם שירד כל הלילה, אבל עם מגפי הג'ונגל, שום דבר לא עוצר אותי ואני ממשיכה אחרי יוהאן ואיוושת המצ'טה שלו, שמפלסת לנו דרך.
בקצה השביל נגלה מפל יפהיפה ובריכה עמוקה, תוך שתי דק' אנחנו במים הקרים, השמש מפנקת בקרניים אחרונות רגע לפני שהיא נעלמת מאחורי צמרות העצים.
את שאר הימים ביליתי בלונה פארק האמיתי של החיים,
שייט בנהר הפתוח והרחב, הליכות בשבילים הצרים העמוסים, טבילות בחמים ובקרים, שעות של שתיקה מול רטט החיים המזמזמים, מצרצרים, רוחשים במזמור עתיר שכבות וניגונים.
חזרתי אתמול אחרי נסיעה ארוכה והייתי בטוחה שאפול לשינה, אבל ההתרגשות הדירה שינה מעיני.
לילה לבן שעשה בי עוד ועוד מקום לחווית הריפוי,
לשקט עמוק,
להודיה על שפע האדיר על פני האדמה, על הזכות הגדולה להכיר מקרוב אנשים שמכבדים את חכמתה, משמרים מסורות עתיקות וחיים עמה בהרמוניה מופלאה.
