הגענו למקסיקו - אפשר לסכם חודשיים נדודים בארץ

הגענו למקסיקו - אפשר לסכם חודשיים נדודים בארץ

אחרי 36 שעות בדרכים, 3 המראות ו 3 נחיתות מוצלחות, נחתנו ביעד שלנו: סן קריסטובל דה לאס קאסאס, בירת התרבות של מחוז צ'יאפס בדרום מקסיקו. עיר לא גדולה, 200,000 תושבים בעמק שיושב בין הרים מיוערים והמון שדות תירס.
התמקמנו בגסט האוס של יגיל, ישראלי שחי במקסיקו יותר מ 17 שנה, מתארחת כאן עוד נוודית ישראלית וכמה מקומיים.

אחרי יום שיטוט ראשוני והתאקלמות, מתעוררת לפנות בוקר, רגע לפני שזורח כאן יום חדש ומוצאת כמה רגעים לסכם את תקופת הנדודים בארץ.

ב- 1 ליולי יצאנו לנדודים.
הבית הושכר. הרכב הועמס בציוד קמפינג וציוד אישי של ארבעתנו.
היו לנו כמה תחנות –

בכנרת יונתן אירח אותנו בחוף אגדי שהגישה אליו דרך מטע התמרים הפרטי שלו, גן עדן אמתי, מזג אויר מושלם, אפילו יתושים לא היו, הכנרת היתה מלאה ונקייה לפני עונת התיירות הידועה לשמצה.

משם המשכנו לחולות מקמן – הבית השני שלי במדבר. התנדבנו תמורת השהייה שלנו – עזרנו לנקות בקתות ולפרק תנור לבני בוץ שכבר לא היה בו שימוש.
היה נפלא: להכיר לעומק את רודני וטל וצורת החיים הייחודית שלהם, גיחות לעין ירקעם המרענן והמופלא, טיולים בדיונות בזריחה ובשקיעה.

חזרנו לגליל לאתנחתא, הבנות רצו להיות עם אבא ולפגוש חברים ואני שוטטתי בין מפגשים.

חזרה למדבר – הפעם חץ בשקט מצפה רמון. התנדבנו שבועיים במתחם האירוח, עזרנו בניקיון, בקבלת אורחים וקצת תחזוקה של המקום.
היה נפלא: להכיר את דרור (הבעלים של המקום) והבנות המדליקות שלו, את פרנסואה ואת נועה הסטודנטית שהתנדבה איתנו באותה התקופה, לטבול במאגרי המים במכתש, לישון תחת כפת השמים ולראות גשם מטאורים בפעם הראשונה, לאכול מלא מאפים של 'לשה', לרקוד בהופעת רחוב ובכיכר המחאה.

הבנות בזולה בנווה ים ואני בכפר ורדים – זה היה החלק הכי פחות מתוכנן. חיפשתי מקום לקחת רגע, לחשוב על הצעד הבא, סוף אוגוסט כבר מתדפק על הדלת, הבנות כבר רוצות לצאת. פיילם הציע לי לשכור חדר בבית שלו בכפר ורדים, נעניתי להזמנה וביתו הפך להיות עבורי הקן ממנו יצאתי אל המפגשים שלי, החוויות, הטיולים, לים ולהרהור על המשך הדרך.
דברים נפלאים שקרו: ההכרות עם פיילם, עם ריה ועם עצמי בעוד רבדים שחיכו להתגלות. מפגשי לב עם האנשים הקרובים לי, עם הנשים האהובות של חיי.

אז איך ממשיכות מכאן?
בלוגריה, קרואטיה – ירדו מהפרק כי ידענו שתוך חודש יתחיל להיות משעמם וקר ולא ברור אם מדינות נוספות יפתחו עבור ישראלים.

טורקיה היתה אפשרות ממש רצינית, אפילו מצאנו חווה אקולוגית להתנדב ולחיות בה, יצרנו קשר עם המשפחה וסגרנו את הפרטים. משהו לא התיישב לי שם עד הסוף. תמיד רציתי לטייל בטורקיה אבל זה לא היה המסע הארוך שראיתי בעיני רוחי עם הבנות.

מקסיקו, הבאה בתור.

כשהתבוננתי בהתנגדויות שלי למסע במקסיקו זיהיתי שהיו שם הרבה פחדים וקולות שהם לא באמת שלי. בתמיכה של אנשים נפלאים ובתמיכתה של אמא אדמה, בטיולי הבוקר ובישיבה השקטה, התחברתי חזרה לקול הצלול והברור שאמר לי: כן!

מאותו הרגע החל מרתון סידורי טיסה: כרטיסי טיסה ביטוח נסיעות, בדיקות קורונה, חיסונים אחרונים (למקרה שנמשיך למדינות שדורשות), אריזות והמון פרידות.
והנה הגיע יום ראשון 6.9.2020 מתעוררות משינה קלה קצת לפני חצות ויוצאות לשדה התעופה.

ומכאן מתחיל הפרק השני של המסע – מקסיקו!

נעים להכיר - עינת

נעים להכיר - עינת

אני עינת, בת 47,רוקדת, מורה לאימפרוביזציה בתנועה, מנחת סדנאות תנועה ומסעות חניכה בטבע, כותבת, יוצרת, יזמית ונוודית בנשמה. הבלוג האישי שלי נמצא כאן: www.insight-out.co.il היציאה למסע משפחתי היא הגשמה של…