אז איך מגיעים להחלטה לצאת למסע של שנה, או: מאיפה זה צץ? כמו ששאלו אותי לא מעט, מי שלא שמעו את רחשי ליבי לאחרונה.
כמו כל דבר שצומח, צריך איזשהו זרע. חלום הנדודים הוא חלום קדום ומשותף של מאיר ושלי כשעוד היינו נשואים, אבל מאז שנפרדנו, הוא נגנז, ליתר דיוק נכנס להקפאה ארוכת טווח, היה ברור שאף אחד מאתנו לא מוכן להתנתק מהבנות. אבל הקריאה בתוכי לא הרפתה. וכשמשהו בתוכי צועק חזק, אני עוצרת ומקשיבה.
כפי שכל זרע צריך תקופה של חושך תחת האדמה, כך הסתובבתי גם אני זמן ארוך כנועה תחת עול החיים המערביים, המחויבויות, המקצב המהיר, הסטנדרט הגבוה (חינוך, בית, חוגים), שמעתי את עצמי יותר מדי פעמים אומרת 'אין לי זמן' ו'אני עייפה' ובעיקר הרגשתי שאני צריכה הפסקה, לחיות לפחות שנה אחת עפ"י קצבם של גרמי השמים, של מזג האוויר בחוץ ומצב הרוח הפנימית, ולא עפ"י הסקדג'ואל של כל העולם ואשתו. אז התחלתי לגשש את דרכנו (של הזרע ושלי) באפלה.
השלב הראשון היה לשתף את מאיר. טו מייק אה לונג סטורי שורט – הוא נתן אור ירוק. אני חושבת שההכרות ארוכת השנים שלנו גרמה לו להבין אותי מיד ושזה ממש גדול ממני, 'נמצא את הדרך' הוא אמר.
השלב הבא היה לשתף את הבנות ולראות אם שנים של הכנת הקרקע, תיחוח, דישון וזריעה יעלו נבטוט קטן של התלהבות.
עם הצעירות זה היה קל, הן שמחו והתרגשו, התפתחה שיחה נלהבת והייתי צריכה לעצור אותן ולהסביר שיש עוד כמה משוכות לעבור לפני שמקבלים החלטה, המשוכה הראשונה היא הטינאייג'רית הבכורה, שהחברים שלה הם כל עולמה, ואנחנו רב הזמן בתפקיד התפאורה.
מצאתי רגע של יחד בארוחת הצהריים, עשיתי הרבה הכנות, אמרתי שיש לי רעיון, שאשמח לשמוע את דעתה, שהיא יכולה להגיד כל מה שעולה בראשה… ואחרי שלקחתי מלא אויר שאלתי, סוף סוף, מה דעתה לצאת למסע של שנה.
העיניים שלה התמלאו בדמעות, והיא דממה, לא הצליחה להוציא הגה מהפה. אני כבר ראיתי איך החלום נגנז שנית והנבטוט הקטנטן שהרים ראש, מעלה רקבובית תחת הרטיבות הכבדה של דמעותיה, ואז היא בלעה את הנוזלים שנקוו בגרונה ואמרה לי: 'אמא, זה החלום שלי!'.
נשמתי לאט לאט את האוויר הפתוח הזה, מסוחררת מכמות החמצן שהשתחררה בבת אחת לריאות שלי, ולקחתי זמן. הרבה זמן. חודש הסתובבתי עם ה'כן' בגוף שלי, בחנתי איך זה מרגיש. מדי פעם בדקתי דופק גם אצל הבנות. התרגשתי, חששתי, התעוררתי בלילות עם סיוטים וגם חלמתי בהקיץ.
אחרי כמה שבועות נוספים של עיבוד, ה'כן' נשמע הרבה יותר מאשר ה'לא', והחלטנו שממשיכות הלאה. אז המסע כבר התחיל בכל כך הרבה מובנים.
התחלנו ללמוד ספרדית,
ויש מפת גוגל 'דרום אמריקה' עם כמה נעצים ראשוניים.
יש עוד מלא עבודה כדי שזה יקרה, אבל אני כבר מרגישה את הרוח הטובה מבדרת לי את השיער! מוזמנים ללוות אותנו מקרוב, מאמינה שאכתוב לא מעט על הדבר המטורף הזה.
